יום שני, 8 באוגוסט 2016

ביקורת - אגם הצללים של רוני גלבפיש


אגם הצלליםאגם הצללים by Roni Gelbfish
My rating: 5 of 5 stars

בלי שום ספק מדובר באחד מספרי הפנטזיה הכי טובים שיצאו מכאן.
תכלס קניתי את הספר כי השם נראה מעניין וכשאחזתי אותו בידי העטיפה גם אמרה לי שכדאי להשקיע בו, וכמה שמחתי שהחלטתי ללכת עם הלב.
שתי התאומות הג'ינג'יות יערה ותמר חוות משבר גיל התבגרות מיוחד מאוד. אולי זה קשור לעובדה שהן בנות סהר בעלות כנפיים, אולי זה קשור לכך שהן גרות ב(סוג של) קיבוץ קסמים מעל הכנרת ואולי זה פשוט כי הן בנות 13 ולכל אחת ואחד הגיל הזה מוזר ומבלבל.
לא אמשיך עם פרטי עלילה, עולם וקסם (גלו אותם בעצמכם, הם מדהימים) אך כן אכתוב על יכולת הכתיבה המצויינת של רוני גלבפיש.
הספר יכול להפוך ישר לספר לימוד לכתיבה ספקוליבית וכתיבה בכלל: נדמה שכל שורה מקדמת את העלילה או מספרת משהו על הדמויות, ולפי קורט וונגוט, זה בדיוק מה שהן אמורות לעשות.
התכוננו להכנס לעולם מוכר אך שונה, לתיאורים מרגשים של נופים ארץ ישראלים, של צמחים, בעלי חיים ועוד כל מיני יצורים קסומים ושל שתי נערות אדמוניות שיכנסו עמוק לתוך לבבכן.

View all my reviews

יום שישי, 16 באוקטובר 2015

הקנטוס של היפריון

מכירים את זה שמישהו אומר לכם שאתם צריכים לקרוא ספר (וגם לראות סרט, לשמוע אלבום או לחוות משהו לצורך העניין), אתם מסתקרנים מדבריו (או דבריה), אומרים לעצמכם שתקראו וזה פשוט לא יוצא, אבל ברור לכם שברגע שתעשו את זה, משהו טוב יקרה?

לפני בערך 15 שנים חברי הטוב מתן אמר לי שאני ממש (אבל ממש) צריך לקרוא את היפריון ושלושת ההמשכים שלו - נפילת היפריון, אנדמיון ועליית אנדמיון (הידועים בשם הקנטוס של היפריון), ושהוא נוהג לקרוא את כולם (וגם את שר הטבעות, דרך אגב) פעם בשנה. למרות שמתן לא הוסיף פרטים מעבר, סימנתי את הסדרה ברשימת ה-"צריך לקרוא" שקיימת בראשי והמשכתי בחיי כרגיל.

באביב האחרון עצרתי בחנות יד שניה לספרים וקניתי את הספר הראשון בסדרה - היפריון. המוכר אמר לי שאני עומד להיות מרותק ומתן איחל לי בהצלחה ואמר שזה המדע הבדיוני הכי טוב שאקרא בחיי. אמרתי לו שיקח עוד קצת זמן כי אני באמצע שני ספרים אחרים והוא אמר שזה לא משנה, כי גם עוד שני ספרים זה עדיין יהיה המדע הבדיוני הכי טוב שאקרא בחיי. חייכתי והמשכתי לקרוא את אותם שני ספרים. הם היו לא רעים, אך לא קרובים ללהיות הכי טובים שקראתי מז'אנר כלשהו, ולכן החלטתי סוף סוך להקשיב לעצתו של מתן ופתחתי את העמוד הראשון של היפריון.

ואו.

הקונסול של ההגמוניה יושב בספינתו ומנגן על פסנתר סטיינווי בעוד הוא מרחף מעל כוכב לא ידוע. שיחה חשובה מפריעה לשלוותו וקוראת לו להתייצב למשימה דחופה - להוביל משלחת לכוכב המרוחק והמנותק היפריון. מטרת המשלחת? לא ידועה. הרכב המשלחת? על כך בדיוק יסופר בספר הראשון בסדרה - היפריון.

תמונה - Nathan Spotts

הספר בנוי בצורה דומה לדקמרון של בוקצ'יו - בזמן הנסיעה ליעד על כוכב היפריון, כל אחד מחברי המשלחת מספר את סיפורו האישי ואת הקשר שלו לכוכב המסתורי. כל סיפור מרתק יותר מקודמו, וכל אחד כתוב בז'אנר אחר (יומן מד"ב, מד"ב נואר, מד"ב צבאי ועוד מד"בים) וכולם כוללים קשר חזק לכוכב ולדמות מסוכנת ומעורפלת - השרייק, תפלץ מתכת משונן בעל ארבע ידיים המופיע בלי התראה ובדרך כלל שוחט כל מי שנמצא בסביבה. כל סיפור מקדם את העלילה וחושף עוד צדדים בדמויות, בעוד סיפור המסגרת עוזר למקם אותן בקו העלילה הכללי ולוקח אותן קרוב יותר לקברי הזמן המסתוריים בלב ערבות היפריון.

הספר נגמר באמצע העלילה, עובדה שגרמה להרבה קוראים להתעצבן (ובצדק) ולי לשמוח, כי עוד לפני שסיימתי לקרוא אותו הזמנתי מחו"ל את שאר הספרים ולכן המשכתי ישר לספר הבא - נפילת היפריון.
חשוב מאוד - מכאן ואילך עומדים להיות ספוילרים קשים ביותר, ולכן המשיכו בזהירות.
ורק כדי שלא תקראו בטעות משהו שלא תרצו, הנה העטיפה של הספר השני.

העטיפה המקורית - Gary Ruddell

נפילת היפריון ממשיך את עלילת הספר הראשון בדיוק מהנקודה בה הוא נגמר. החבורה נמצאת ליד קברי הזמן המסתוריים ומנסה להבין את מהותם ואת מטרת מסעם המסתורי והעקוב מדם. בינתיים, בצד אחר של היקום, אנו פוגשים בסייבריד (רובוט בעל תודעה) ג'ון קיטס, אשר חולק את תודעתו של המשורר הבריטי בן המאות ה-18 וה-19 שכתב את הפואמה היפריון. קיטס (הרובוט, לא הבריטי) משמש כמתעד הרשמי של ההגמוניה הבין גלקטית באחד מהרגעים הכי קריטים בתולדותיה - ערב המלחמה עם המנודים. מיהם המנודים? מדוע הם תוקפים? מה קורה עם החבורה על היפריון? מהם קברי הזמן ולמה השרייק עומד על העטיפה? תצטרכו לקרוא את הספר על מנת לדעת.


ראול אנדמיון הוא הגיבור של הספר השלישי בסדרה הקרוי על שמו - אנדמיון (ולקוח מפואמה נוספת של קיטס). במיתולוגיה היוונית, אנדמיון הוא צייד, רועה צאן ומלך, ובספרנו אנו פוגשים את הבחור הצעיר בעודו משמש כמדריך צייד על כוכב היפריון לעשירים בין גלקטיים שרוצים להרוג חיות לשם ההנאה. בעקבות מאורע חריג בעת מסע צייד, ראול פוגע באחד העשירים ונידון למוות אמיתי וסופי (כפי שתלמדו, בעולם של היפריון מוות הוא לא תמיד סופי). בדרך מוזרה ראול מתחמק מהמוות על ידי דמות מסתורית השולחת אותו למסע - להציל ילדה שתגיע לאחד מקברי הזמן, ומיועדת להציל את האנושות. המשימה מסתבכת וראול, אאניה (הילדה) ובטיק, אנדרואיד כחול, נוסעים למסע ביקום על חללית ישנה, שטיח מעופף ורפסודה (ולמרות מה שמצוייר על העטיפה - בלי השרייק). מול החבורה ניצב הכומר-גנרל פדריקו דה-סויה, הידוע ביעילותו, אך גם באנושיותו, שתי תכונות שיגרמו לדה-סויה להרבה קונפליקטים פנימיים וחיצוניים. לעומת הספר הראשון בסדרה, אנדמיון סוגר את הסיפור, אך משאיר פתח לספר הבא.


עליית אנדמיון, הספר שחותם את הסדרה מתחיל כמה שנים לאחר עלילת אנדמיון. ראול, אאניה ובטיק חיים את חייהם בידיעה שיום אחד יאלצו להתמודד עם המציאות, ונחשו מה? היא אכן מגיעה, ובכל הכח. אאניה שולחת את ראול למסע בין כוכבי דרך פורטלים (שנזכרו בספרים הקודמים) ויוצאת למסע משל עצמה. הכומר-גנרל דה-סויה גם הוא כאן ואני באמת לא רוצה לכתוב על העלילה, כי כל מה שאכתוב יהיה ספויילר מטורף לשאר הספרים בסדרה. אומר רק שבמהלך המסעות של הדמויות השונות אנחנו עושים מעין סיכום לסדרה המופלאה הזו, פוגשים בדמויות חדשות וישנות, מבקרים במקומות שמזכירים את דהארמסלה בהודו, את פסגות טיבט, ועולמות אורגניים שרק הזכירו לי כמה דן סימונס גאון. הסוף? אחזור על דברי, תקראו ותדעו, אני לא אספר לכם.

הקנטוס של היפריון היא אחת מסדרות המד"ב הטובות ביותר שקראתי בחיי ודן סימונס המיומן מעביר אותנו בין עולמות, זמנים, מצבי תודעה וז'אנרים בצורה מותחת, ולעיתים משעשעת. מה תמצאו כאן? דיונים פילוסופיים על מדע, אמנות, דת, אנושיות ומוסר, עולמות מגוונים, יצוריים שמיימים, מחשבים מתוחכמים, אנדרואידים אנושיים להחריד, סיפור מסגרת מהודק, סצנות אקשן בין חלליות, ארציות ושמיימיות, דיאלוגים ומונולוגים שנונים וקצת יותר מדי פרטים לפעמים.

תוך כדי הקריאה נתתי את הספרים לחברי לעבודה גלעד וכמעט מדי יום מצאנו את עצמנו מדברים על החבורה המקורית, על ראול, אאניה ודה סויה, על ג'ון קיטס המקורי והסייבריד ועל הלילות שכל אחד מאיתנו בילה בקריאה. לפני כמה ימים, כאשר גלעד סיים לקרוא את הסדרה, ישבנו ודיברנו על משמעות הסדרה מבחינתנו, על החלקים שאהבנו יותר ופחות ועל החיים עצמם. 

השחקן בראדלי קופר, הבמאי טוד פיליפס (אולד סקול, בדרך לחתונה עוצרים בווגאס ועוד), התסריטאי איתמר מוזס (אימפריית הפשע) והמפיק גרהם קינג (השתולים) אמורים לעבד את היפריון לסדרה בערוץ סייפיי האמריקאי, במהלך שכולל גם עיבודים לסדרת אקספנס של ג'יימס ס א קורי (אי שם למעלה ברשימת הקריאה שלי), לסדרת הפנטזיה המופתית של לב גרוסמן, הקוסמים, ולקלאסיקות עולם חדש מופלא, של אלדוס האקסלי וקץ הילדות של ארתור סי קלארק (הספר הבא שאני מתכנן לקרוא).

מאז שסיימתי לקרוא את הסדרה המלצתי עליה לחבר טוב ולאחי לקרוא את היפריון ואמשיך להפיץ את השמועה לכל אדם בעל אינטליגנציה גבוהה, דמיון רב ואהבה לחיים, אולי שלושת האלמנטים שעושים את הקנטוס של היפריון ליצירת המופת שהוא.

יום שלישי, 17 במרץ 2015

הצביעו חודורובסקי!


ברצינות.
נשארו רק עוד ארבעה ימים לסוף מסע המימון בקיקסטארטר של הסרט החדש של אחד מענקי הקולנוע, וכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להיות שותפים למסע הרוחני הקולנועי שהוא סרט של חודורובסקי.


אלחנדרו חודורובסקי, למי שלא מכיר, הוא במאי, שחקן, סופר, מוזיקאי, קוסם, קורא בקלפים, מטפל בשיטה שהמציא (פסיכו-מאגיה), במאי ויוצר תאטרון, כותב קומיקס ואיש מרשים בהחלט.
הרומן שלי איתו התחיל לפני כעשור כשחברי הטוב מתן ארגס, בהשראת איתן רדושינסקי (AKA איתן פיקוק), המליץ שאצפה בסרטיו של חודורובסקי, או כמו שהוא קרא להם - "בית ספר לקולנוע".
צדקו החברים.
תוך מעט מאוד זמן בלעתי את כל הסרטים, הקומיקסים, הראיונות והכתבות שיכולתי לצרוך על האמן ובשנה שעברה שמחתי לראות אותו חוזר לתודעה עם "חולית של חודורובסקי" וחוזר לעשיה עם "ריקוד המציאות" ועכשיו עם הסרט החדש, "פואטיקה ללא סוף".
בסרט החדש עתידים להשתתף רוב בני משפחתו של חודורובסקי, וגם אתן ואתם, אם תהיו בענין.
נכון,
הסרט כבר מומן, אבל כל דולר שאנחנו ניתן יעזור לחודורובסקי ולבני משפחתו ושותפיו לסרט לגרום לפרוייקט הזה להיות קצת יותר טוב וקצת יותר משתלם.
מעניין לראות שחודורובסקי מבקש מעט כסף יחסית ובינתיים עבר את הסף רק באחוזים ספורים, לעומת הפרוייקט החדש של אלן טודיק ונייתן פיליון שתוך יומיים הגיע לארבע מאות אחוזים מהמימון שבוקש, שהיה גבוה מאוד יחסית לעובדה שהם עושים סדרת רשת "דלת תקציב". 


באמת שאני בעד הפרוייקט שלהם, ואם היו לי עוד כמה שקלים בחשבון הבנק הייתי תורם להם בכיף, אבל זה ממש מוזר שיצירה של מאסטר אמיתי כמו חודורובסקי זוכה לכל כך מעט תמיכה מהציבור, במיוחד אחרי החזרה לתודעה הציבורית עם סרט מדהים כמו הדוקומנטרי על חולית.
אני בחרתי לתת לו כמה זוזים, מה אומרים? רוצים לקחת חלק בהיסטוריה של הקולנוע ולעזור על הדרך לאמן ולוחם רוחני?

לאינדי גוגו של פיליון וטודיק.

עוד כמה דברים:
אוליבר סאקס גילה שלא נותר לו עוד הרבה זמן כאן על הכדור והחליט לכתוב מאמר עצוב, אך מלא אופטימיות ותובנות מדהימות על חייו, על החיים בכלל ועל המוות.
סאקס יצטרף לשורה של אנשים גדולים שעזבו אותנו בשבועיים האחרונים, ולכן אנצל את השורות הללו להגיד תודה לדיוויד אלן, סם סיימון, ליאונרד נימוי וטרי פרצ'ט. כנראה שגן עדן החליט להשתדרג קצת.

כמה מחוות יפות לפרצ'ט מרחבי הרשת:

קומיקס יפה ומרומם של XKCD
ואחת של Mary Death

החדש של JEFF the brotherhood, ממש ממש אחלה ומזכיר לי תקופות טובות בהן היה לי שיער בכל מיני צבעים ולא ידעתי מה זה אומר להיות עוסק פטור. או מורשה לצורך הענין.

איתן הוק מדבר על כל מיני נושאים סביב הסרט "Boyhood" וסביב חייו בתור שחקן שנהנה מההצלחה, אך לא בכל מחיר. מסתבר שיש לא המון דברים מעניינים להגיד על הוליווד, על הצלחה, על החיים ועל מה קורה כשמשתינים ליד ביל קלינטון. מומלץ.

DRKWAV היא שיתוף פעולה בין הסקסופוניסט סקריק (Mad Season, Les Claypool), הקלידן ג'ון מדסקי (מדסקי מרטין & ווד) והמתופף אדם דייטצ'. ביחד הם עושים משהו די מוזר, אך גרובי וממש מגניב, אם כי לא לכל אוזן.
באתר גלייד פורסם שיר חדש שלהם וכאן אפשר לראות אותם בהופעה:


גל דה פז היא פשוט זמרת אדירה עם צינורות מרשימים שעושה רוקנרול בלוזי פאנקי שלא יביש אף זמרת מהצד השני של האטלנטי. ריספקט.

מייקל גורדון עושה בטהובן ועוד יצירה מקורית שלו שיכולות להנעים את יומכם, בלי קשר למי ינצח היום בבחירות.


Mugstar ודאמו סוזוקי הוציאו אלבום משותף שכולו רוק חללי ופסיכדלי. אני אהבתי וצללתי.


גרנד אסטוריה הם הרכב רוסי שעושה הרבה שמח עם רוקנרול סטונרי שנשמע כאילו הגיע מהמדבר ולא מהקור של סט פטרסבורג.


המוסיקה של מארק מגוויר מושלמת לימי חורף, כמו זה שאמור להגיע בסוף השבוע הקרוב, או סתם אם בא לכן/ם לקרוא ספר פוסט אפוקליפטי ולספק לו פסקול מתאים. כנראה שקצת איחרתי עם האלבום הזה, כי האביב ממש כאן.


Dangue Fever מגדירים את עצמם כמוסיקת סרף קמבודית, מה שזה לא אומר.
מה שכן, זה נשמע פאקינג מדהים ואני ממש ממליץ להשיג את האלבום הזה, כי הוא יכול לעשות המון טוב בלב.
טעימה קטנה לבינתיים:



סימור סאקס (בלי קשר לאוליבר) נשמע כמו דמות מהסימפסונס, אבל הוא מוסיקאי הולנדי שעושה פאז פסיכדלי די מגניב.


משוואות אולי נשמע כמו שם ספרו החדש של בני גורן, אבל בעצם מדובר בלהקה פורטוגלית שמרחפת בחלל תוך כדי נגינה, או לפחות נשמעת כך. 

מלכת הלטאות האיטלקית עושה לז'אנר הסטונר המדברי מה שסרג'יו לאונה עשה למערבונים. מוסיפה ספגטי. וזה טעים לאללה.

INHIBIS עושה את אותו הדבר, רק בסלובנית ויותר קשוח.


המאגז היו יכולים לתת כיפים לסבאת' וזפלין בסוף הסבנטיז, אבל הם נולדו כמה עשורים מאוחר מדי, אז בואו נעשה להם ולנו ג'סטה ונקשיב לאלבום המשובח הזה.


וזה סרט קצר המפגיש בין שני עולמות מדהימים אך שונים לחלוטין: להקת המטאל משוגע והודו.
אום.



ג'ף ברידג'ס האדיר החליט לעזור לכולנו לישון והוציא את האלבום המוזר והיפהפה הזה.
לילה טוב ושינוי מוצלח!

יום שלישי, 10 בפברואר 2015

מוכנים?

כי Ready Player One יכול לעשות לכם המון טוב בחיים.
לי הוא עשה.
שמעתי על הספר הזה כבר די מזמן, אך כנראה שמשהו לא הבשיל בי עד עכשיו.
לפני כמה שבועות ראיתי שהספר מוצע למכירה בהנחה מטורפת בקינדל (עשרה ש"ח!) והעטיפה החדשה משכה אותי. אני מודה ששפטתי את הספר על פי העטיפה (והמחיר) ומודה לאל על כך, כי מדובר ביצירת מופת מודרנית שמדברת בעיקר, אבל לא רק, לילדי אייטיז/ניינטיז כמוני.


נכון עטיפה מגניבה?
זהו סיפורו של ווייד, יתום מתבגר החי בעתיד הלא כל כך רחוק בשכונת מגדלי קארוונים (המצאה שבטוח גרמה לכמה אנשים לרוץ ולחדש את כישורי הנדל"ן שלהם) עם דודתו המרשעת ועוד מספר דו ספרתי של אנשים. החיים קשים ועניים בעולם הכמעט פוסט אפוקליפטי בו מתרחש הספר והמוצא היחיד הוא האואזיס - מעין הכלאה בין רשת חברתית, משחק מחשב, בית ספר ועוד ועוד ועוד.
הספר נפתח עם מותו של ג'יימס האלידיי, ממציא ומפתח האואזיס, מעריץ מטורף של כל דבר הקשור בתרבות הפופ של שנות השמונים ואיש מאוד מסתורי. רגע לאחר ההודעה על המוות, מוקרן ברחבי האואזיס סרטון בו האלידיי מזמין את כל המשתמשים למשחק המחשב הגדול בכל הזמנים - מרדף אחר שלוש ביצי הפתעה (Easter Eggs) שיוביל את המוצא המאושר לזכות בהונו העצום של האלידיי!
בלי לספיילר יותר מדי, רק אספר שווייד יוצא למסע שיקח אותו מאתר מגדלי הקארוונים (בטוח מישהו עכשיו מסתכל על איזה מגרש ומדמיין את סביוני קראקאבמה) עמוק לתוך העולם המאוד מגניב של האואזיס ולתוך מוחו של ג'יימס האלידיי, או בשמו הארצי, הסופר ארנסט קליין.
קליין כתב את הספר מתוך הערכה והערצה עצומה למשחקי מחשב, D&D, רוק, סרטים, ספרים וסדרות טלוויזיה, בעיקר מהאייטיז והניינטיז, אך לא רק. קליין שולט בידע ובסיפור כמו שליט מבוך מיומן ומוליך את ווייד ואותנו בתעלומה שהיא האואזיס ובין מחוות ברורות ונסתרות (חישבו על השמות של הדמויות בתוך המשחק) שמעשירות את הספר עד לרמה שהרגשתי שקליין כתב את הספר במיוחד בשבילי. התחברתי מאוד לדמותו של ווייד והעובדה שזהו ספר הביכורים של קליין מאוד נגעה לליבי והזכירה עוד יצירת ביכורים משובחת - The Martian, מבחינת הסיפור, הדמות הראשית והדרך שלה להתמודד עם המצב אליה נקלעה וגם מבחינת האהבה והמסירות שאנדי וייר (The Martian) וארנסט קליין חולקים.
משיטוט באתר המאוד מגניב של קליין גיליתי שהוא כתב את התסריט לעוד יצירה שעוסקת בהערצה, Fanboys, סרט מומלץ לכל חובבי הקולנוע והסטאר וורס באשר הם.

הטריילר של Fanboys

בקרוב עומדים לצאת סרט המבוסס על הספר וספר חדש של קליין שנראה גם הוא מגניב ביותר. ממליץ גם לשוטט בטאמבלר המוקדש ל-Ready Player One, אבל רק אחרי שקראתם את הספר, כדי לא לחשוף פרטים חשובים מהעלילה.

בבלוגים של קמרלינג וניימן כבר נכתב על הספר, ממליץ בחום לקרוא את מה שהם כתבו.
רוצים לשחק?
הספר בעברית בהוצאת עם עובד.
הספר באנגלית באמאזון.

ואם במשחקים עתיקים עסקינן, שימו לב לדברים הבאים:

1. הבלוג Open Culture חשף בפני את ארכיון האינטרנט המאפשר לכם לשחק במשחקי קונסולה ומשחקי מחשב ישנים ביותר על גבי דפדפן הבית שלכם. לא מומלץ לבעלי נטייה להתמכרות.

2. שוב ניימן, והפעם הוא חשף אותי לסרטון החמוד הזה:



3. אחרון חביב, הלהקה המצויינת טורצ' שחררה השבוע אלבום חדש ומלווה אותו עם קליפ שהוא בעצם משחק מחשב. אהבתי מאוד, גם את האלבום וגם את המשחק.

Torche Vs. Robots

אז לכו לקרוא, לשמוע, לראות או לשחק אבל זכרו שהחיים האמיתיים לא מתרחשים על גבי מסך או בין דפים. תעשו עם המידע הזה מה שנראה לכם.

יום רביעי, 21 בינואר 2015

לקח זמן עד שהם הוציאו אלבום שני


והנה הוא, במלואו:

היה שווה לחכות, אה?
אלבום מטריד מכל הבחינות, שמזכיר שילוב בין המלווינס, טורץ', בוא לבר ושנות העשרה שלי.
שלישיית המפלצות התל אביביות משלבות כל מה שטוב בסטונר ועושות את זה בצורה מאוד ייחודית ובועטת, מההקדמה, דרך העטיפה המגניבה, האפקטים, האירוח של ניקו בר (הזכור לנו בתור טוב טוב הגמד ועוד עשרות דמויות מצוירות ואהובות), השירה של הזמרת המכסחת והמרגשת תמר AKA קוקי אריאל (MESS, IDDQD ועוד מתקפות אוזניים מובחרות) וסרטון ההדסטארט המשובח שעזר לגרום לאלבום הזה להתקיים.

סרטון גיוס הכספים הטוב ביקום

סרטון התודה לאלו שאשכרה שילמו על זה

אם הייתי ילד בזמן שהאלבום היה יוצא, רוב הסיכויים הייתי בוכה מאושר, וגם עכשיו אני לא רחוק מזה. אז אם גם לכם זה עשה טוב, אפשר לראות את הדבר המטורף הזה בהופעה חיה בשבת הקרובה בבארבי.



מהצד השני של הספקטור, אה... הספקטרום, יש לנו את דניאלה ספקטור שעושה מוזיקה שקטה, אישית ומרגשת מאוד.
בואו נגיד שזה לא בדיוק הסגנון שלי, אבל אי אפשר לברוח מהעובדה שהיא פשוט שרה יפה וכותבת שירים שנוגעים בלב.
אהבתי מאוד את קליפ האנימציה שמעביר יפה את התחושות שעלו לי בזמן ההאזנה לשיר.


ממליץ לשמוע את כל האלבום, הוא יפה. באמת.



בשביל שנסיים עם מצב רוח טוב, עוד להקה ישראלית מגניבה ביותר, בטלני החוף הפסיכוטים!
קוון (Monkey Son Of A Donkey, Murderous Wolves, Dukatalon, The Astroglides וכו') וחבריו עושים סרף רוק שנשמע כאילו הגיע מקליפורניה של שנות השישים, אם ג'לו ביאפרה היה נולד כמה עשורים מוקדם יותר.
לחצו על פליי ודמיינו כאילו קיץ.
לא כזה קשה.

יום שלישי, 6 בינואר 2015

Life On Barsoom

מאדים.
הכוכב האדום, המסתורי, חסר החיים והמים אשר נקרא ארס אצל היוונים, טיוס אצל אבות הגרמנים ומאנגל אצל ההינדים, מסמל אצל כל התרבויות מלחמה, יוזמה, אומץ, גבריות, טכנולוגיה, תאונות, ניתוחים, נחישות ופעולה המונעת מהרצון להתגבר על מכשולים.
הצבע האדום של הכוכב העניק לו את השם וככל הנראה גם את המאפיינים האגרסיביים והעוצמתיים שחוזרים על עצמם בתרבויות השונות ברחבי העולם.
מאנגל ההינדי
הכוחות שמיוחסים למאדים הם אלו הגורמים לנו לצאת לפעולה, להאמין בעצמנו וללכת כנגד כל הסיכויים עד אשר נשיג את מטרתנו, או עד שלא נהיה יותר.
מעניין לחשוב על הכוחות הללו ועל שני ספרים שקראתי לאחרונה, נסיכת מאדים של אדגר רייס בורוז ולבד על מאדים של אנדי וייר. הגיבורים של שני הספרים הם גברים שנתקעו על הכוכב האדום ולאט לאט לומדים להכיר את עצמם ואת העוצמות הקיימות בהם, דרך כל המכשולים שארס מעמיד בדרכם.



גיבור לבד על מאדים הוא מארק וטני, אחד מקבוצת אסטרונאוטים שנשלחו למאדים למשימת מחקר שגרתית. ביום (סול) השישי למשימה מתחוללת סופה ואנשי הצוות של אנדי צופים בו נהדף הרחק מהם. בעוד הם חושבים אותו למת ובורחים מהכוכב על מנת לשרוד בעצמם, אנדי בעצם חי וקיים, אם כי פצוע קלות. הדבר הראשון שאנדי עושה הוא לחשב שיש לו עוד ארבע שנים עד שמשימת המחקר הבאה תגיע למאדים, ומתחיל לרקוח תוכנית פעולה שתגרום לו לשרוד עד אז.
המשפט הראשון של אנדי, ושל הספר הוא - I'm pretty much fucked.
חייב להגיד שזה בדיוק מה שקנה אותי.
ספר מדע בדיוני קשה (בו כל הנתונים מבוססים על עובדות מדעיות) הנפתח במשפט שיכול היה לפתוח סרט של טרנטינו עושה לי את זה. מודה.
כבר מהעמודים הראשונים דמותו של אנדי מצטיירת כשילוב המחץ בין רובינזון קרוזו, מקגיוור והאן סולו כאשר אנדי מנצל את יכולתיו כבוטנאי ומהנדס על מנת לשרוד את ארבעת השנים במדבר המוות שהוא מאדים. התכונות שלו מתאימות בדיוק למאפיינים של מאדים וכל המכשולים אשר מאדים ואנדי וייר זורקים עליו רק גורמים לוטני להתחשל, לרצות עוד יותר להגיע הביתה ולהשתמש בכל טיפת תושייה ואינטלקט על מנת לבצע את מה שנדרש.
הספר החל כאשר וייר, חנון מוצהר, תכנן משימה מאוישת למאדים לשם שעשוע. הוא חשב על כל התקלות שיכולות לקרות, על כל המכשולים שיעמדו בפני צוות כזה, הזמן הדרוש והטכנולוגיה הנחוצה ומצא את עצמו עם סיפור מעניין בידיים. הוא הפך את המשימה ליחידנית והרי לנו לבד על מאדים, או בשמו האנגלי, The Martian.
וייר פרסם את הספר באתר האינטרנט שלו כאשר הוציא כל שבוע פרק אחד. כאשר הספר היה גמור הוא העלה אותו (על פי דרישת הקוראים) לחנות הקינדל של אמזון במחיר של דולר ותוך כמה שבועות הספר הפך לרב מכר, זכויותיו נרכשו להפצה והשנה נזכה לראות את העיבוד הקולנועי של רידלי סקוט עם מאט דיימון בתפקיד מארק וטני.
אפשר להגיד ששתיתי את הספר כמו איש צמא במדבר (האדום), צחקתי מהבדיחות והציניות של וטני והתרגשתי במקומות הנכונים. הפרטים הטכניים אמורים להיות מדוייקים ותופסים חלק די ניכר מהספר, אבל אני מרגיש שאני קצת יותר חכם עכשיו שקראתי אותו.


נסיכת מאדים, שנכתב יותר ממאה שנה לפני לבד על מאדים, הוא הראשון בסדרת ספרי בארסום של אדגר רייס בורוז (טרזן). גיבור הספר הוא ג'ון קרטר, לוחם אמיץ מצבא הקונפדרציה האמריקאית, אשר בעקבות התקלות עם כנופיית אינדיאנים מתעלף ועובר למאדים (בדיוק כך), שם הוא מוצא את עצמו לבד מול כמה וכמה אויבים מזנים שונים ומשונים. קרטר, בדומה לוטני, הוא טיפוס נחוש ובעל תושיה ועושה הכול על מנת לשרוד מול אויביו האדומים, הירוקים, הלבנים ומול הכוכב עצמו.
בורוז כתב את הספר בזמן שניסה את מזלו בתור איש עסקים ופנה לכתיבה בתור מוצא אחרון לפרנסה. הספר פורסם גם הוא בתור סדרה, ושם העט שבורוז בחר היה Normal Beans (שעקב טעות הודפס כ-Norman), לרמוז על כך שהוא לא איבד את שפיות דעתו כאשר כתב עלילות מוזרות כל כך. בורוז הסתמך על כתביו של פרסיבל לוואל, אסטרונום ידוע בן תקופתו של בורוז.
לספר נכתבו עוד עשרה המשכים ובשנת 2012 הופק הסרט ג'ון קרטר, עיבוד שהזכיר לי את מלחמת הכוכבים, פרקים 1-3, בחלקים היותר טובים שלהם.




כשאני מסתכל על שני הספרים אי אפשר שלא להשוות בין מרק ווטני, איש המדע של המאה העשרים ואחת לג'ון קרטר, איש המלחמה של תחילת המאה העשרים. שניהם נקלעו לסיטואציה לא פשוטה על מאדים שלא באשמתם ושניהם מוכנים לעשות הכול על מנת לשרוד אותה. שניהם משתמשים בתושייה ובטכנולוגיה, לא נכנעים גם כאשר הכול נראה אבוד ויוצאים לפעולה ויהי מה.
מאדים יכול לסבך אותנו ולהעמיד בפנינו מכשולים, אך אם נפעל נכון (ומילת המפתח כאן היא לפעול), נסמוך על עצמנו, נשתמש בחכמה באמצעים העומדים לרשותנו, נחזור ונקום כאשר ניפול ולא נאבד תקווה, אנו עשויים לזכות בגאולה.

כמה שירי מאדים שחשבתי עליהם במהלך הכתיבה:

David Bowie - Life On Mars
השיר האלמותי של בואי נתן את שמו לסדרה בריטית מצוינת
המספרת אף היא על גיבור אבוד בפלנטה אחרת - אנגליה של שנות השבעים.


Monster Magnet - King Of Mars

אחת הלהקות היותר מוצלחות ופחות מוערכות בסצנת הסטונר שרה על טרזן ועל מלך המאדים.
צירוף מקרים?

The Misfits - Teenagers From Mars

ונסיים בשיר הלל לפעולה ללא מחשבה, עוד תכונה של מאדים.

רוצים לקרוא על מאדים?
The Martian לקינדל.
לבד על מאדים (כולל הפרק הראשון) באתר עברית.
Princess Of Mars להורדה חינמית דרך פרוייקט גוטנברג.
נסיכת מאדים (בתרגום המצויין של עמנואל לוטם) באתר מנדלי מוכר ספרים והאתר של הוצאת סיאל.

יום שבת, 3 בינואר 2015

מזל טוב אמא!

לפני כמה שנים (לא חושף בדיוק כמה) נולדה אישה יקרה מאוד, שמחה, אוהבת, סקרנית, אינטליגנטית, מצחיקה, אהובה ואחת שהייתה מוכנה לסבול את כל השטויות שלי בגיל ההתבגרות.
היא בטח לא יודעת את זה, אבל כל יום כשאני מתעורר בבוקר היא האדם הראשון שאני מודה לו ועכשיו אקח רגע כדי לעשות זאת בצורה פומבית.
אמא, אני רוצה להודות לך, דבר ראשון על כך שאני כאן.
ועל כך שנתת לי כל כך הרבה כל השנים - מחינוך מוסיקלי ותרבותי, דרך תמיכה כשהייתי צריך ועד החום, האהבה והדאגה שאני מקבל ממך בכל שיחה ובכל מפגש שלנו.
שמח שמצאת מקום יפהפה ושקט שמתאים למועדון הקריאה האישי שלך ומאחל לך להנות מכל רגע ולמצוא שקט ושלווה פנימיים, הרבה בריאות ואהבה.
אוהב אותך אמא!
מקדיש לך את השיר הבא ומתכוון לכל מילה בו.

ועכשיו למשהו אחר לגמרי.
חורף.
הוא כאן בכל הכח והביא איתו סילבסטר, סיכומי שנה, גשם, אפרוריות וקור.
פעם זה דיכא אותי לגמרי, אך בעקבות שינויים כאלו ואחרים שעשיתי בחיים, למדתי להנות ואפילו לאהוב את העונה הקרה.
על מנת לעזור לחורף הזה להיות קצת יותר שמח אשתף כמה מהדברים שעשו לי טוב בזמן האחרון.

העמק האפל
לא משמח ולא מבדח, אך גרם להרבה תהיות והזכיר את משל המערה של אפלטון.
צפיתי בו אתמול בהקרנה של הבלוג המצוין סריטה עם חבר טוב ושנינו יצאנו נפעמים מהמערבון האוסטרי הזה.

Bojack Horseman
רוצים משהו לאזן את האופל של העמק?
שימו לב לבו-ג'ק, הסוס אשר כיכב בסדרה מטופשת בניינטיז ומדובב על ידי ויל ארנט הגאון
וכרגע עסוק בעיקר בעצמו ובאיך להישאר אגואיסט בג'ונגל העירוני שהוא לוס אנג'לס.
 השילוב בין החיות לבני האדם ובחירות הדיבוב המוצלחות כמו אהרון פול ואליסון ברי
גורמים לבו-ג'ק וחבריו להצחיק עד מאוד ולספק לנו נקודת מבט מעניינת על התרבות בה אנו חיים.

המומינים - חורף קסום
מומינטרול מתעורר משנת החורף בעוד שאר בני משפחתו שרווים בתרדמה ויוצא לחקור את החורף הסקנדינבי.
כשקראתי את הספר (ששאלתי מאחי בזמן שכל המשפחה ישנה) עלו בי דמעה או שתיים
ונזכרתי עד כמה אהבתי את סדרת הספרים בילדותי.
לא רק לחובבי טרולים.

Alain Johannes
האיש המוכשר והלא מוערך מספיק הזה הוציא לאחרונה אלבום חדש שעוד לא שמעתי עקב העובדה שאין לי אייטיונס, אבל אני ממתין בסבלנות ובינתיים נהנה משני השירים החדשים שהוציא להורדה חינמית:
Silent Night
חידוש לשיר הכריסמס הידוע בגרסה יפהפיה, מלנכולית, אך מעודדת.
Infinitum
שיר שלא שוחרר עדיין משנת 2012.
תקשיבו ותחליטו בעצמכם עד כמה זה יפה.
לדעתי מאוד.


 Black Moon Circle - Andromeda
פסיכדליה חללית נורווגית, עם שירים די ארוכים והרבה כשרון.

 Whale Fall - The Madrean
אלבום קונספט המוקדש לשמורה מיוערת בצפון מערב אמריקה.
המוסיקה הזכירה לי שילוב בין מערבוני ספגטי לפסי קול של דיוויד לינץ'.

Nomads - When Those Around Us Leave
פוסט רוק עדין אך לא רכרוכי.
לחובבי סיגור רוס ואלססט.

 Damascus - When Last We Met
דמשק היא מקום קצת פחות נחמד לבלות בו כיום, אך אני אהבתי מאוד את אלבום הפוסט רוק המטאלי הזה.

In The Hearts Of Emperors - White Cities Are Breeding In Your Wound
שם ארוך מאוד, מוסיקה מינימלית ביותר משבדיה.

Deep Space Destructors - III
סטונר חללי פסיכדלי ופאנקי לעיתים מפינלנד.
כנראה שהחורף מוציא את הפסיכדליה מהסקנדינבים.

Mister F - The F Stands Four
שילוב מדהים בין אלקטרוניקה, פאנק ורוקנרול.
מומלץ אם רוצים להתחמם קצת.

זהו להיום.
שיהיה אחלה של שבוע ו-2015 מרגשת!